"גבעתיים תהיה העיר הכי בטוחה שיש עבור תושביה"

בחודשים האחרונים הפך נושא האלימות לאחד האתגרים המורכבים והמדוברים ביותר ברמה הלאומית. עבור אור- לי ניב, מ"מ וסגנית ראש עיריית גבעתיים, המשמשת כיו"ר הועדה למיגור אלימות, ומחזיקת תיק הביטחון והחירום, הנתונים הארציים מהווים נקודת ייחוס בלבד, אך בהחלט לא סיבה לשאננות.

"כשמסתכלים על התמונה הכללית, המצב בגבעתיים בהשוואה לרמה הארצית הוא טוב", מבהירה ניב בשיחה עם 'גבעתיים נט'. "ההבדל הוא שהסטנדרטים שלנו גבוהים בהרבה. מבחינתנו, המצב הנוכחי פשוט לא מספיק טוב לסטנדרטים הקהילתיים שהצבנו לעצמנו, ולכן אנחנו לא מורידים את הרגל מהגז לרגע. אנחנו עוסקים בנושאי הביטחון והמוגנות של בני הנוער והתושבים בכלל, מלידה ועד הגיל השלישי ברמת המחויבות הגבוהה ביותר", כך לדבריה.

הוועדה בראשותה פועלת כגוף רב-תחומית ורב-מקצועי, המפגיש באופן קבוע את גורמי המקצוע המובילים מהעירייה, ביניהם אגף הביטחון והאגף לשירותים חברתיים, לצד מומחים חיצוניים ונציגי משטרת ישראל. "אנחנו פועלים בכל המישורים ומטפלים בכל פעם בסוגיה בוערת אחרת", היא מתארת. "הכנסנו לאחרונה מנהלת תחום מוגנות לעירייה אותו אני מובילה יחד עם סגנית ראש העיר הנוספת בעיר, סיגל שפיץ טולדנו. שילבנו מדריכי מוגנות בחלק מבתי הספר, ואנחנו מטפלים במרחב הציבורי החל מרמת התאורה ברחובות ועד לפריסת מצלמות אבטחה. לקראת הקיץ, הרחבנו גם את תקני הפקחים והקמנו את סיירת האופנועים של יחידת 'מגן' כדי להגביר נראות והרתעה. המסר שלנו ברור: גבעתיים תהיה העיר הכי בטוחה שיש עבור תושביה".

"לעבוד עם ראש עיר כמו רן קוניק – זכות גדולה"

את הדרך הציבורית שלה החלה ניב בשנת 2013, מיד לאחר שהשתחררה מצה"ל בדרגת סא"ל, שם כיהנה כראש תחום משאבי אנוש באגף התקשוב.
לדבריה, המעבר לעשייה המוניציפלית היה המשך טבעי לחלוטין של חייה המקצועיים: "באתי מרקע ארוך של שירות קבע, כך שאני רגילה לפעול מתוך תחושת שליחות עמוקה. אין דבר מספק יותר מאשר לשרת את המקום שבו את חיה, מגדלת את ילדייך ופוגשת את השכנים והחברים על בסיס קבוע כחלק מהעשייה".

חלק בלתי נפרד מההצלחה הזו, זוקפת ניב לזכות העבודה המשותפת והחזון המאוחד עם ראש העירייה, רן קוניק, עימו היא עובדת באופן צמוד והדוק מאז כניסתה לתפקיד.

"לעבוד עם ראש עיר כמו רן זו זכות גדולה. אני יכולה להגיד בפה מלא שגבעתיים נמצאת במקום הראשון אצלו בלב והוא מונע אך ורק מהמניעים הנכונים והטהורים ביותר", היא מספרת בהערכה. "התושבים ראו את זה בצורה הברורה ביותר לאורך המערכות האחרונות מול איראן. ראינו כמה העיר הזו חשובה לו, כמה הוא מושקע בה וכמה אכפת לו מכל פרט ופרט. יחד, כצוות מלוכד, אנחנו עושים ונעשה הכל כדי להבטיח שהחיים של התושבים בגבעתיים יהיו הטובים, הבטוחים והשקטים ביותר – הן בימי שגרה והן במצבי חירום".

137 שבועות של פוסטים: "רק אני ועומרי במחשבות"

לצד הניהול האינטנסיבי של חיי העיר והובלת התיקים הרבים, ניב נושאת עימה יום-יום ושעה-שעה אובדן אישי כבד מנשוא. בנה, עומרי ניב פיירשטין ז''ל, נפל בקרב הגבורה על בא''ח זיקים בשבעה באוקטובר.

מאז אותו יום ארור, לצד העשייה הציבורית והדאגה הבלתי פוסקת לחוסנם של תושבי גבעתיים, היא מנהלת באומץ רב מפעל הנצחה אישי ומרגש שנוגע בלבבות של רבבות ברשתות החברתיות.

מדי יום שישי, רגע לפני כניסת השבת, מעלה ניב פוסט אישי המוקדש לזכרו של עומרי. המילים החשופות, האהבה העצומה והגעגוע של אמא שבנה יצא לקרב ולא שב, הפכו את הפוסטים השבועיים הללו לוויראליים. אלו זוכים לשיתופים רבים ולחיבוק חם ואוהב מאלפי גולשים ותושבים.

"הפוסט השבועי הזה הוא סוג של עוגן עבורי, השעה השבועית שלנו", היא משתפת בקול רועד אך נחוש. "זה הזמן שבו אני עוצרת את הכל, מתנתקת מהרעש של העולם ומכל המשימות הציבוריות. בשעה הזו, זה רק אני ועומרי במחשבות שלי. המילים שנכתבות הן דרך לשמור עליו קרוב, להמשיך את הנוכחות שלו איתנו ולספר לעולם על הילד המדהים שהוא היה".

אור-לי, איפה נראה אותך בעוד 10 שנים מהיום?

"החיים לימדו אותי שאתה יכול לתכנן תכניות, אבל בסוף רק מי שיושב במרומים יודע מה באמת יקרה. לכן, אני חיה את ההווה. כרגע אני מושקעת כל כולי בעירייה ובטובת התושבים. יש המון עבודה, ואני נכונה לה. מעבר לכך, מה שיוליד יום – יתקבל בברכה".