זעקת מחאה מקומית:
21.10.26 / 14:35
יוסי סבאג, תושב העיר, מוציא את השיר "מזג האוויר – שיר מחאה מטלטל המחבר בין האבסורד של השגרה לבין המציאות המדממת של המלחמה, ומסביר למה מוזיקה היא המקום היחיד שבו עוד אפשר לצעוק בלי להיחנק.
המוזיקה הישראלית ממשיכה לשקף את השברים של תקופתנו, והפעם מגיע הקול הזה ישירות מתוך העיר. יוסי סבאג, זמר, כותב ומלחין תושב גבעתיים, משחרר את סינגל המחאה החדש שלו, "מזג האוויר" – יצירה טעונה וחסרת פשרות שמבקשת לתפוס את התפר הדק והכואב שבין שגרת היומיום לבין המלחמה שמתחוללת ברקע.
השיר החדש נולד מתוך רגע טלוויזיוני שצרב את תודעתו של סבאג, רגע שבו הפערים במציאות הישראלית הפכו לבלתי נסבלים. "במהלך המלחמה שידרו בערוצי החדשות עדויות על החטופים במנהרות ללא אוויר לנשימה ועברו בחדות בלתי נסבלת לתחזית מזג האוויר. היה בי רצון עז לצעוק את הכעס אך גם לשתוק את הכאב", משתף סבאג את הרגע שהוליד את היצירה. השיר, שאת מילותיו ולחנו יצר בעצמו בליווי ההפקה והעיבוד המוזיקלי של אייל גולדמן, נע בין עולמות מוזיקליים של רוק ופולק, ומשלב אלקטרוניקה קרה ואפוקליפטית יחד עם גיטרות אקוסטיות חשופות. קולו הסדוק והייחודי, שנע בין שירה לדיבור, מצליח להעביר תחושה של זעם מהול באובדן שליטה.
הקליפ המלווה את השיר ממחיש את הדיסוננס הזה בצורה ויזואלית חדה, כשהוא מתעד נסיעה בין קיבוץ בארי למתחם הנובה על רקע נוף פסטורלי לכאורה ומזג אוויר נוח, בעוד שמתחת לפני השטח סוערות רוחות עזות. השורה "ואין אוויר, ואין לי אוויר" מהדהדת כתמצית התחושה של רבים שמרגישים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם.
דרכו של סבאג אל המוזיקה החלה עוד בילדותו, אז גילה את הגיטרה והושפע מעולמם של להקות כמו פינק פלויד ומאווירת האמנות של דודו. למרות שבבגרותו נדחק לאפיקים שגרתיים יותר ופיתח קריירה כאיש מכירות בתחום הרפואה, האש היצירתית לא כבתה מעולם. ב-2022 הוציא את אלבום הבכורה שלו, "זו הרוח", בהפקה של תמיר אלברט, וכעת הוא ממשיך לחשוף את הקול הייחודי שלו עם טקסטים ישירים, מחאתיים ונטולי פילטרים.
יש לכם סיפור מקומי? תמונה או סרטון?
