הכלכלה משפיעה על הביטחון שלנו - ולא להיפך

אני רוצה לצאת כנגד אחת מהאמונות הרווחות בישראל – כאילו שהמצב הביטחוני הוא הגורם המרכזי שמשפיע על הכלכלה. אני  טוען כי תפיסה זו, שמקובלת הן במחנה הימין והן במחנה השמאל, היא שקר מסוכן שפוגע במדינה. דווקא הכלכלה היא זו שמעצבת את רמת הביטחון הלאומי, ולא להפך.

מחנה הימין נוהג להצדיק את הקיפאון הכלכלי בכך שהמדינה מצויה כל העת תחת איום בטחוני חמור – שבע חזיתות ואויבים משתנים – ולכן אין ברירה אלא להשקיע משאבים גדולים בביטחון. לעומתו, השמאל טוען כי אילו הייתה מתקיימת יוזמה מדינית רצינית, ניתן היה לחסוך בהוצאות הביטחוניות ולהפנות את התקציבים לחינוך, רווחה ותשתיות אזרחיות. שניהם טועים.

המציאות היא שהפוליטיקאים, הן מהימין והן מהשמאל, קיצצו במשך השנים בתקציב הביטחון מתוך שיקולים כלכליים לקויים, ולא כתוצאה מהכרח ביטחוני. כך למשל, בעוד שבשנת 2007 הקציבה מדינת ישראל לביטחון כ-7% מהתוצר, הרי שבעשור שלאחר מכן ירד התקציב בהדרגה ל-5% בלבד – ירידה של כ-40 מיליארד ש"ח בשנה.

הקיצוץ הזה לא נשאר על הנייר: שישה אוגדות צבאיות נסגרו, חצי מהטנקים ומסוקי הקרב נעלמו, מחסני החירום התרוקנו, והכוחות הסדירים דוללו. כל זה, לפי זליכה, התרחש בהובלת ראשי ממשלה ושרים ביטחוניים מכל קצוות הקשת הפוליטית – נתניהו, ליברמן, בנט, לפיד, גנץ ואחרים. אדגיש שמחדל הצמצום הצבאי היה בין הגורמים המרכזיים לאסון של 7 באוקטובר – יום בו התברר כי מדינת ישראל אינה מוכנה להתמודד עם מתקפת פתע רחבת היקף.

יוקר מחיה מתמשך, עיוותים במערכת המס, מדיניות נדל"ן שמנפחת מחירים, ובזבוז כספי ציבור. כל אלה יצרו מצב שבו צעירים רבים אינם מצליחים להתקיים בישראל וחושבים על הגירה. התוצאה הישירה: הכנסה ריאלית לנפש בישראל, לפי שוויון כוח קנייה, צנחה מ-62% מההכנסה האמריקאית ל-48% בלבד בתוך שנים ספורות.

המסקנה נחרצת: לא עודף ההשקעה בביטחון הוא שפוגע בכלכלה, אלא להיפך – הכלכלה החלשה היא שפוגעת ביכולת של המדינה לממן ביטחון ראוי. אני  קורא לשינוי יסודי במדיניות הכלכלית של ישראל – אחרת, לא ניתן יהיה לשקם את הצבא ואת הביטחון הלאומי..

אני מביע פסימיות באשר ליכולת של המערכת הפוליטית הנוכחית – ימין או שמאל – לבצע את השינוי הנדרש. אף אחד מהצדדים, לא מוכן להכיר באמת הפשוטה: שבלי כלכלה בריאה, לא תיתכן מדינה בטוחה.